יום שישי, 12 בפברואר 2016

פירוק והבראת חברות...

היתרונות היחסיים של הסדר מול פירוק המגדילים את הקופה:
Ø     מיסוי מקרקעין
Ø     הפסדים צבורים
Ø     המשכיות חוזים
Ø     מפעל מאושר
Ø     מוניטין
Ø     סיווגים
Ø     היסחרות בבורסה
אמרנו שהניסיון מראה שערכו של העסק כמכלול גבוה בהרבה מהערך שלו כ"ברזלים" / פריטים. אחת המטרות העיקריות של הבראת עסק היא לשמור עליו חי.
יש לחברות נכסים שונים שאם היא מתקיימת הם שווים כסף ואם היא מתפרקת הם נעלמים. למשל, הפסדים לצרכי מס. העסק צבר הפסדים, יכול לא לשלם מס על ההפסדים שלו, אם החברה תתפרק ההפסדים נעלמים.
אם רוכשים חברה עם המקרקעין לא משלמים מס, זה חלק מהמכלול.
המשכיות חוזים – בורגראנץ' אם החברה ממשיכה להתקיים החוזה ממשיך, לא ניתן להעיף אותנו. יש לכך משמעות עצומה להמשך הפעילות של העסק כעסק קיים, חברות פרטיות שמבצעות פרויקטים, עד שהחברה מקבלת את הרישיון להתמודד במכרזים זה תהליך שעוברים אותו. ישנו ערך שאפשר להתקבל בפרויקטים מהסוג הזה, אם החברה מתקיימת, יש לו חברה עם סיווג.
סחירות בבורסה- ההשקעה היא נזילה, אפשר לגייס הון, אם חברה מתפרקת זה נעלם. כל אלו סוגי נכסים של הנושים, גם אם היא חדלת פירעון יש להם ערך אם החברה ממשיכה להתקיים כחברה.
ישנה חשיבות עצומה לשמור על העסק כעסק חי אלא אם אין ברירה אלא לפרק אותו.
קבלת הפנים לבעל התפקיד
מה קורה כשבאים לחברה בקשיים? כל הגורמים המעורבים למעשה מאבדים שליטה:
העובדים בהיסטריה, חוששים מאבדן הבית – לא פשוט למצוא מקום עבודה. בדר"כ לא קיבלו כמה משכורות, ההפרשות לקופות לא מכסות מה שצריך לשלם להם. המנהלים והבעלים – במצוקה, מפעל חייהם עולה באש.
אם אלו חברות ציבוריות, הקריסה של החברה יכולה להוביל לקריסה שלהם ברמה האישית, זה לא פשוט בסיטואציה הזו: הספקים, קבלני משנה ולקוחות – בלחץ לעיתים נפילה כזו יכולה להוביל לקריסתם, שוק אפור – מגיעים ל"ביקור נימוסין" הבנקים מפעילים לחץ, כל אחד מהגורמים – מושך לכיוון שלו ודווקא בעת – שנדרש שיתוף פעולה והירתמות מאחר ולעיתים התוצאות דרמטיות.
אז איך רותמים את כל הצדדים לשתף פעולה?
א.     הבנת האלטרנטיבות
ב.      הבנת ההשלכות
ג.       חידוד האינטרס המשותף
באגרסקו למשל אחד הפתרונות היו למכור את החברה ולהכניס את הנושים כשותפים.
העובדים היו מכוונים על ידי ההסתדרות, קיבלו את פני הנאמן בשביתה האיטלקית ורשימת דרישות, היו מוטרדים מאי חתימת ההסכם הקיבוצי טרם הכרזת החברה כחלדת פירעון. מכוונים על ידי ההסתדרות –  קיבלו את פני הנאמן בשביתה איטלקית ורשימת דרישות .
הם היו מוטרדים מאי חתימת ההסכם הקיבוצי טרם הכרזת החברה כחדלת פירעון.
נוצר משבר אמון ועימות קשה בין מנכ"ל החברה לעובדים (דילמת כניסה לחברה- מבלי סיוע ההנהלה הקודמת.
העובדים חששו לעתידם והיו המומים מקריסת הבית.
אחת הסיבות הייתה כי מצבת כוח האדם בחברה – לא הותאמה לנפח הפעילות של החברה והייתה בעודף ( עלות העסקה של 14 מיליון יורו לשנה).
בדיון הראשון בבית המשפט, לאחר מו"מ של שנתיים עם ההנהלה לחתום על הסכם קיבוצי חדש, מנכ"ל החברה שהבין שהיא לקראת חדלות פירעון סירב לחתום, הם יצאו מדעתם, אין להם את הזכות. עורכת הדין באה בדיון הראשון ובקשה שהנאמן יחתום על ההסכם הקיבוצי החדש. ברגע שנוצר שיתוף פעולה, ההסכם נבנה כך שלא היה צופה פני נושים אחרים, אלא את ביטוח לאומי. הייתה הבנה שהעובדים יוותרו על חלק מהשכר כדי לאזן את הקופה. בסופו של דבר גובש אותו ההסכם הקיבוצי והוסבר לבית המשפט למה לא העדפת נושים. והוא אושר. קבצת העובדים בסופו של דבר המדינה נאלצה לכבד את זכויותיהם והם קיבלו 33 מיליון שקל לעובדים.
בעייית הגירעון - המשך העסקת כל העובדים, אף לימים ספורים, תוביל ליצירת גירעון משמעותי בהפעלת החברה, עניין שמשמעותו נזק רב לחברה, לעובדים עצמם, לספקים ולכלל נושי החברה פנינו לבית המשפט בבקשה, להוציא 200 עובדים לחופשה ללא תשלום.
הפתרון:
העובדים תרמו  מתוך סולידריות 6 ימי עבודה לחודש.
מדובר בתקדים יוצא דופן – העובדים, קבוצת נושים הזוכה ל100% וללא העדפת נושים. על אף כי הייתה קיימת הבעיה המשפטית כי תיתכן פגיעה אפשרית בעקרון שיוון הנושים, הפתרון הטוב לעובדים היה לחתום על הסכם קיבוצי או הסכמה על פיצוי מוגדל, כך לא יוכלו להסתמך על קופת ההסדר באורח החורג ממה שמגיע לעובדים לפי סדרי הקדימה.


אגרסקו עבדה בכל העולם, כאשר הובן כי החברה נכנסת לחדלות פירעון כל הספקים הפסיקו לשלם. אם חייבים כסף לבנק מסוים, יש מקומות שיש כסף פנוי. לא יהיה לנו את הכסף הזה. ברגע שהחברה תיכנס להקפאת הליכים נעביר לחשבון. עובד בחברה לא הבין את זה והדליף לעיתונאים ונוצר מצב שחשבו שעורכי הדין העלימו 1.7 מיליון שקלים.
משימות בעל התפקיד
השתלטות על העסק- סיטואציה שלמה, ספירות מלאי, 5-7 אנשים שעובדים רק על זה.
עצירת ההידרדרות והקריסה
ניהול החברה גיבוש תכנת הבראה
גיבוש הסדר נושים
מירוץ כנגד השעון
מה הכישורים לבעל תפקיד?
מטריה משפטית
הבנה חשבונאית – כל פרויקט צריך לבדוק מתחילתו ועד סופו, תזרים מזומנים, ניתוחים כלכליים וכיו"ב.
כישורי ניהול
מעין פסיכולוג
אמונה
פירוק חברות
דרכי הפירוק- סעיף 244 לפק' החברות
אמרנו שהחברה היא אישיות מלאכותית שהחוק הקים אותה, כמו שהחוק הקים את החברה, הוא קובע כיצד היא מתחסלת בפירוק. הליך הפירוק הוא סטטוטורי קודם כל מכנסים את נכסי החברה, מממשים אותם, יש קופה שאליה מעבירים את חלוקת הסדרי הנושים ולאחר מכן מחסלים את החברה וחיסול האישיות המשפטית שלה ומחיקתה ממרשם רשם החברות.
לצורך ההליכים הללו מתמנה בעל תפקיד – המפרק – שהוא מבצע את ההליכים האלו. הכניסה להליכי פירוק לא וגרמת באופן אוטומטי לחיסול החברה, המפרק פועל בשם החברה, כל הפעולות האלה בשמה, היא ממשיכה להתקיים עד שתהליך הפירוק הושלם ואז מוחקים אותה מהפנקס ומחסלים את אישיותה המשפטית.
עצם הכניסה להליכי פירוק מביאה לפקיעת הסמכויות של האורגנים של החברה ואלו עוברות לנאמן. לעיתים היא אף גורמת למגבלות.
יש מסך שחוצץ בין החברה לבעלי המניות כשאתה מעביר נכסים לחברה אלו נחשבים מאותו רגע לנכסי החברה, המטרה של הפירוק היא לבטל את המסך ולהעביר את הנכסים לנושים ואם יש יתרה להעביר לבעלי המניות.
הזכרנו שישנו מונח נוסף – כינוס נכסים – לא חיסול, אלא מטרתו מוגבלת. נושה החברה שיש לו בטוחות על נכסים כאלו ואחרים, אם החברה לא משלמת את החובות , הוא תופס את הנכסים המשועבדים בכדי לממשם ולפרוע את החוב והוא פונה לבית המשפט לבקש כונס נכסים, יכול להיות שתיווצר תוצאה שהחברה תובא לפירוק, לקוחות יפסיקו לעבוד איתו וספקים יפסיקו לספק לה. כונס הנכסים תפקידו מוגבל יותר, הוא פועל בנכסים המשועבדים בלבד. המפרק תופס את כל החברה. כונס רק על המשועבדים.
זכותו של נושה מובטח למנות כונס נכסים גם בהליכי פירוק והוא על המשועבדים ויש מפרק על כל החברה.
יכולות להיות שני הסיטואציות ביחד, הליך כינוס הנכסים מוגבל יותר והוא גם כפוף לסדרי הקדימויות.
שאלה בבחינות לשכה- בעל מניות של חברה והחברה נכנסו לפש"ר... למדנו שחברה לא פושטת רגל, הנבחנים התנגדו וקיבלו את זה.
סעיף 9 לפק' אומר שלא תוגש בקשת פש"ר נגד תאגיד או חבר בני אדם שניתן לפרקם לפי פק' החברות או לפי פק' האגודות השיתופיות, המונח פש"ר לא חל על החברה. מצד שני, יש קשר בין דיני פש"ר שגם הם בפק' אנגלית לבין דיני פירוק חברה שגם הם בפק' האנגלית (1922), כמעט 100 שנה עברו מאז, לא מעודכן ביחס לכלכלה המודרנית. סעיף 353 לפק' קובע כי "בחברה חדלת פירעון ינהגו על פי דיני פש"ר החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים ושאינם מובטחים, לחובות הניתנים לתביעה..."
בספרות הסעיף מכונה צינור קליטה כללי שדרכו קולטים לדיני פירוק חברה חלק מהדינים של פשיטת רגל אבל הפסיקה קבעה שמה שנקלט בעניין הזה אלו רק דינים שעוסקים בהגדרת זכויותיהם של הנושים, לא דינים אחרים שעוסקים למשל בהגדרת נכסי החייב וכן הלאה, ולכן יש דמיון בין הדברים.
פירוק חברה על פי סעיף 244 לפק' ייתכן באחת הדרכים האלה:
בידי בית משפט- הנושא העיקרי בקורס.
מבקש הפירוק חייב לעמוד בשני תנאים מצטברים:
1.      זכות מידה – על פי סעיף 259
מי רשאי לבקש פירוק?
החברה עצמה, נושה, לרבות נושה מותנה או עתידי ומשתתף. לפי סעיף 261 יש סמכות במקרים מסוימים גם ליועמ"ש לבקש את פירוק החברה.
במקרה שבו הנושה מבקש פירוק, החברה חייבת לו כספים ולפי הפק' נושה מותנה – הנשיה שלו בחברה מותנית, כמו ערב  בחובות החברה שערבותו טרם נתבעה.
נושה עתידי- אדם שהחברה חייבת לו סכומים שמועד התשלום עבורם הוא בזמן עתיד, כמו אג"חים.
2.      עילת פירוק מוכרת – על פי סעיף 257 בית המשפט רשאי לפרק חברה בהתקיים אחת מאלה:
א.     החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט- החברה ביקשה.
ב.      החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהתאגדה או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה- הקימו חברה והיא לא פועלת.
בעבר היה סעיף נוסף, מס' חברי החברה פחת מתחת למינימום.
ג.       החברה היא חדלת פירעון- עילת נושים בדר"כ.
ד.      בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק
בכל מקרה לבית המשפט שיקול דעת נרחב. בית המשפט של פירוק יש סמכות מאוד רחבה, זהו תחום משמעותי, כל שופט לקח את זה בדרך שלו.
פירוק מרצון – על פי סעיפים 319-341, מדובר בהליך רצוני של החברה, לא אומר שהיא חדלת פירעון, מסיבות שונות בעלי המניות מחליטים שצריך לפרק אותה או מסיבות מיסוי – העברת הנכסים לבעלי המניות.
זהו הליך שמבוצע על ידיד החברה עצמה למען חיסול האישיות המשפטית של החברה ואת עסקיה. הנכסים מועברים לכיסוי החובות ואם אין חובות- הנכסים עוברים לבעלי המניות. החברה ממנה מפרק שבאמצעות דיווחים לפנקס ופרסום ברשומות מקדם את החברה לעבר חיסול. הוא למעשה מקבל את סמכויות הדירקטוריון. בסיום הליך פירוק מרצון החברה מתחסלת, ואם התפרקה מכינים דו"ח סופי שמתפרסם ומחסלים את האישיות המשפטית של החברה על פי סעיפים 342-347.
בהערת סוגריים, ניתן לבקש מבית המשפט להתערב על פי סעיף 355.
בפיקוח בית המשפט- הליך שכמעט ולא קיים במדינת ישראל.
חדלות פירעון
עילת הפירוק הנפוצה ביותר, מרבית בקשות הפירוק בשל חדלת פירעון מוגשת בידי העובדים. בהרבה מקרים מבוקש פירוק על ידי העובדים – הם מבוטחים בביטוח לאומי במקרה שהמעסיק נכנס לפשיטת רגל ויכולים לבקש פירוק רק לאחר שהמפרק מאשר את תביעות החוב לביטוח לאומי.
סעיף 258 לפק' אומר שישנם כמה מקרים שאפשר לקבוע שחברה חדלת פירעון, נושה החברה שחייבים לו 5 שקלים ומעלה שהגיע זמן פירעונו והיא לא פרעה לו את החוב והוא התרה בה וחלפו 21 ימים> מגישים התראת פירוק.
צו הוצאה לפועל או כתב בית דין אחר שניתן על פי פסק דין או צו של בית משפט לטובת נשה של החברה, לא קוים כולו או מקצתו. יוצרים חזקה סטטוטורית, רואים כאילו החברה חדלת פירעון.
מקרה שלישי- שיקול דעת- בית המשפט השתכנע שאין ביכולתה של החברה לשלם את חובותיה. היא חייבת להגיע לפירוק.
איך ביהמ"ש בוחן חדלות פירעון ומהם המבחנים?
1.      נושה שמסר דרישה חתומה.
2.      אי קיום צו בית משפט או הוצאה לפועל.
3.      הוכח לבית המשפט שאין יכולת לשלם חובות:
א.     המבחן הנכסי – מזאני- גובה החובות עולה על ערך הנכסים – לא פשוט, לא תמיד יודעים מה שווי הנכסים, לא תמיד מה שמופיע בספרים.
ב.      מבחן הנזילות – תשלום חובות שוטפים – האם חברה מסוגלת היום לפרוע את החובות השוטפים שלה. אם אין לה כסף לפרוע את החובות אז אין לה כסף. יכולה להיות שלחברה יש נכסים ששוים הרבה מאוד כסף ואי אפשר לממש אותם.
שני המבחנים קיימים בחוק, משרד המשפטים חושב לבטל את המבחן הנכסי לעומת לשכת רואי החשבון שחשובת שצריך להסתכל על המכלול ולהשאיר את שניהם.
פירוק מטעמי הצדק ויושר
זו עילת הפירוק השכיחה בסכסוכים בין בעלי מניות – טענה לפיה החברה הגיעו למבוי סתום.
בחוק החברות החדש כלול סעיף 191 המקנה לבית המשפט סמכויות נרחבות להתערב במקרה של קיפוח בעלי המניות.
בתי המשפט לא אוהבים לפרק את החברה מהסיבה הזו ומנסים למצוא פתרונות אחרים: התמחרות, במב"י (buy me buy you), מינוי דירקטור או הוראת לניהול החברה ללא קיפוח.
בענין סתוי נ' נאחוסי קבע העליון כי יש להעדיף סעד חלופי לפירוק הואיל ופירוק החברה פוגע בה ובכל הגורמים הקשורים אליה (מנהלים, עובדים, נושים ולקוחות).
מינוי מפרק זמני –סעיף 300 לפקודה
אמרנו שהליך של פירוק חברה יכול להימשך המון זמן, בינתיים יש חשש שתתבצענה פעולות לא תקינות בחברה, לדוגמה שרכוש החברה יוברח או יחולק לנושים באופן לא שוויוני, או שייתפס בפעולות גבייה בידי נושים זריזים. לפי הסעיף לעיל אפשר לבקש למנות מפרק זמני לחברה שתפקידו לתפוס את הנכסים ולשמור אותם ולוודא שלא תתבצענה פעולות שאינן בסדר. תפקידו לא לממש את הנכסים ולא לעשות תכניות הבראה. הוא בא לשמור שהכל יהיה בסדר עד שבית המשפט יחלט אם מפרקים כן או לא. המפרק הזמני למעשה בית המשפט רשאי למנות לחברה מפרק זמני שתפקידו לתפוס את נכסי החברה, לשומרם ולבטחם, או לעשות כל פעולה שתמנע נזק לנושים.
כרגע דנים בבקשה למינוי מפרק זמני ואם הוא משתכנע אז הוא נותן צו פירוק. מהרגע שניתן צו פירוק או נתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע.
צו פירוק וסמכויות מפרק
בתקופת הביניים בין הגשת הבקשה למועד מתן הצו אפשר לבקש עיכוב הליכים, זה לא אוטומטי. בעיכוב הליכים המפרק הזמני הופך ל"מנהל מיוחד" של החברה ומרגע שניתן צו פירוק, הכנ"ר במשרד המשפטים הופך למפרק הזמני עד שהנושים יתכנסו באסיפת נושים וימליצו עליו כמפרק בבית המשפט עד שימונה כמפרק קבוע (כשרשום בחוק מפרק = מפרק קבוע).
למפרק סמכויות נרחבות בפקודה לגבי רכוש החברה בעבר ובהווה. יכול לבצע חקירות נרחבות, מה היה בחברה ואיפה הרכוש לה, מכריע בתביעות החוב של הנושים, משלם לפי דיני הקדימה ובכך ממלא את הצורך לפירוק יעיל שלה. המפרק מגיש דוחות כספיים של החברה וכן ממלא אחר חובות דיווח בחברות ציבוריות. לפי סעיף 264 לאחר הגשת הבקשה ניתן לבקש עיכוב הליכים אך זה לא אוטומטי כמו לאחר שניתן צו פירוק.
המפרק- מינויו ושכרו
מועד תחילת הפירוק- בפירוק מרצון בסעיף 320 לפקודה התחלת הפירוק, מועד תחילת הפירוק הוא מועד קבלת ההחלטה המיוחדת בחברה. תחילת הפירוק של הליכי פירוק החברה, בפירוק בתי המשפט לפי סעיף 265 א' לפקודה, ורק במידה שניתן צו פירוק, מועד תחילת הפירוק חל רטרואקטיבית למועד הגשת בקשת הפירוק – חובות חדשים לא נכנסים.
יש אפשרות במקרים מסוימים לבטל פעולות שנעשו טרם הפירוק, שישה חודשים אחורה למשל, מיום הגשת הבקשה. מרגע שמתחיל המירוץ לבטל פעולות שבוצעו קודם לפירוק. סעיף 268 לפק' אומר שכל עסקה בנכסי החברה מיום תחילת הפירוק אסורה ללא אישור בית המשפט, המועד שצריך להתחיל לפעול.
מי מתמנה למפרק?
תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) – קובעות מי שיכול להתמנות למפרק הוא : חבר לשכת עורכי הדין או בעל רישיון ראיית חשבון. יש נסיבות מיוחדים שאם בית המשפט שוכנע שחיוני לעשו כן, בעל הכשרה ספציפית אחרת שדרושה לאותו תפקיד, אך ממעטים בכך.
מישהו שאין לו ניגוד עניינים עם תפקידו הקודם עם אותה החברה.
בית המשפט צריך לבחון מבחינת היכולות והניסיון של המועמד יש לו היכולת לבצע התפקיד שמוטל.
מרגע שמונה בעל תפקיד – פקיד בית משפט- פועלת תחת פיקוח והוראות בית המשפט וחב חובת מקצועיות ונאמנות לכל הנושים ולכל הגורמים בבית המשפט.
הכנ"ר לפי החוק מפקח ומלווה ומייעץ להליכי חדלות הפירעון ולכן יש לכנ"ר יש פיקוח על בעל התפקיד והנושים ממני ועדת ביקורת מטעמם שמפקחת על בעל התפקיד.
לדוגמה, בקבוצת זאבי ביקשו הבנקים למנות לכונס נכסים את ד"ר יהורם קרבוביץ', היה הממונה על ההגבלים העסקיים, היה מנכ"ל קבצת דיסקונט השקעות ובעל תפקידים נוספים מוערכים רבים. השופטת קבעה שאין לו ניסיון כמפרק ולא מינתה אותו. בפרשת הבנק למסחר הכנ"ר הגיש בקשה למנות שני מפרקים, האחד עם ניסיון והשני בנקאי לשעבר. השופטת אלשייך, ביקש עוד בנקאי ומינתה לצד עורך הדין רואה חשבון שמתמחה בחקירות חשבונאיות. יש שק"ד לבית המשפט, תלוי סיטואציה של התיק.
ישנה בעיה בשנים האחרונות בחלק מבתי המשפט, שופטים ממנים מתמחים וחברים שלהם. צריך להבין ברמה הבסיסית שבעלי האינטרס העיקרי הם הנושים והחברה אם רוצים לשקם אותה.
שכרו של הכונס/המפרק/הנאמן נקבע על ידי בית המשפט על פי תקנות החברות כשהמשיב לבקשה הוא הכנ"ר ואם אתה כונס נכסים אז גם הנושה המבוטח שמכוחו מונית ככונס. הנושים האחרים גם יכולים להגיב.
יש 3 סוגי שכר:
שכר מימוש – אחוזים ממימוש נכסי החברה.
שכר ניהול – אחוזים מהכנסות שוטפות של החברה שהתקבלו בתקפות הפירוק, אם מכרת והפעלת את העסק. מבקשים אחת לרבעון, כל רבעון מתחיל מחדש ומשקף פעילות ניהולית שעשית.
אפשר לבקש גם על המימוש וגם על הניהול, בפועל מקבלים על הדומיננטי.
שכר חלוקה בפועל – אחוזים מסכומים שחולקו לנושים, לפי גובה הדיבידנד, אם מגיע החזר גבוה יותר לנושים האחוז גבוה יותר, עד 12%.
על כל סוגי השכר יש אפשרות בתקנות לבקש תוספת מאמץ מיוחד שנובעת ממאמץ מיוחד שהושקע, תוצאה יוצאת דופן, משך זמן קצר או שעות עבודה רבות. בפועל מדובר ב-עד 50% מהחישובים לעיל.
יש מקרים חריגים – שכר לפי שעות, התעריפים אינם גבוהים, תלוי סיטואציה.

בעל התפקיד המפרק פועל כשלוח של החברה, הוא פועל כפקיד בית משפט, נאמן הנושים ותחת פיקוח בית המשפט.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה