יום שישי, 13 ביולי 2018

ליקויי הבניה של סיטי פארק רמת גן

ליקויי הבניה של סיטי פארק רמת גן
בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה) בת"א 18315-03-16 מיום 12.4.2018 ומיום 25.4.2018, במסגרתן הורה בית המשפט על החלפת המומחה שמונה מטעמו, וכן קבע את שכר טרחתו.

בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעתם הכספית של נציגות הבית המשותף של בניין רב קומות ברמת גן ושל חלק מדיירי הבניין, הם המשיבים בענייננו, נגד החברה הקבלנית שבנתה את הבניין, היא המבקשת, בגין טענה לקיומם של ליקויי בנייה. בתביעה נטען, בעיקרו של דבר, כי ביצוע חיפוי האבן של הבניין אותו בנתה המבקשת, נעשה באופן רשלני, וכי קיים חשש שעוגני הברזל המחזיקים את חיפוי האבן יתנתקו מהבניין ויגרמו לאסון. המבקשת כפרה בחבותה. לתמיכה בטענותיהם, הגישו הצדדים חוות דעת של מומחים מקצועיים מטעמם, ובית המשפט המחוזי מינה כמומחה מטעמו את המהנדס, מר עמוס שירן (להלן: המומחה), שזהותו הוסכמה על-ידי הצדדים.

בהמשך לכך, החלה מסכת התכתבויות בין המומחה לצדדים, אשר פורטה בהרחבה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וממנה עולה כי המומחה הטיל בתחילה את ביצוע נטילת הדוגמאות מהבניין על המבקשת, והמשיבים התנגדו לכך. עקב כך, מינה המומחה אדם בשם רביב שילר על-מנת שיבצע זאת, וזאת על אף שמר שילר ערך עבור המבקשת עבודות הקשורות בבניין וסייע לה בהכנת חוות הדעת מטעמה. המשיבים התנגדו אף למינוי זה של המומחה, ובתגובה לכך מסר המומחה לצדדים כי הוא מבטל את מינויו של מר שילר, וכי קבלן אחר מטעמו יבצע את הבדיקות הדרושות.

לאחר חילופי מכתבים נוספים בין הצדדים לבין המומחה, הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט המחוזי למתן הוראות למומחה, בה ביקשו, בין היתר, כי בית המשפט יורה שכל הבדיקות הנדרשות לשם הכנת חוות הדעת מטעם המומחה יבוצעו על-ידו בלבד ולא באמצעות מי מטעם המבקשת. לאחר שהוגשו תשובת המומחה ותשובת המבקשת לבקשה, טענו המשיבים בתגובתם כי יש להורות על החלפת המומחה, מאחר שהם איבדו את האמון בו לנוכח התנהלותו המתוארת לעיל.

בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשה, במהלכו נחקר המומחה ונשמעה עמדתו.
          
המבקשת טענה כי הבקשה להחלפת מומחה הועלתה רק בתשובה לתגובה ויש בכך כדי לפגוע בזכותה להשיב. עוד טענה המבקשת כי אין לה כל קשר קודם עם המומחה, כי מטרת הבקשה היא להלך אימים על המומחה, וכי אין כל עילה לפסילתו.

המומחה ציין כי איסוף הנתונים הוא טכני וכי לא הייתה מניעה שהדבר ייעשה על-ידי גורם הקשור במבקשת, וממילא משהתנגדו המשיבים לביצוע הבדיקות על-ידי מר שילר, החליט המומחה להחליפו בקבלן אחר לצורך כך. המומחה הוסיף וציין כי אין כל חשיבות לזהות הגורם אשר בוחר את המעבדה שתבדוק את הממצאים שיילקטו מהבניין, וכי די בכך שהמעבדה תהיה מוסמכת.

בהחלטתו, כאמור, הורה בית המשפט המחוזי על החלפת המומחה. נקבע כי התנהלות המומחה, בשים לב למסכת שפורטה לעיל, לא הייתה ראויה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי כל פעולה הקשורה בבדיקות הנדרשות לצורך הכנת חוות הדעת צריכה להיעשות על-ידי המומחה או על-ידי גורם אובייקטיבי מטעמו, אלא אם שני הצדדים הסכימו במפורש כי אחד מהם יעשה זאת. יתר על כן, נקבע כי אל לו למומחה למנות איש מקצוע שהיה קשור למי מהצדדים, ללא הסכמתם המפורשת. בענייננו, כך נקבע, הסכמה שכזו מעולם לא ניתנה.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין לקבל את עמדת המומחה, אותה ביטא בעדותו, לפיה אין מניעה שהמבקשת תבחר את המעבדה לביצוע הבדיקות, כל עוד מדובר במעבדה מורשית. עוד נקבע כי אין לאפשר למי מהצדדים לבחור את המעבדה, וכי בחירה זו צריכה להתבצע אך על-ידי המומחה לבדו.

לנוכח כל האמור, ציין בית המשפט המחוזי כי התנהלותו של המומחה הביאה למצב בו למשיבים אין יותר אמון בו, וכי יש בסיס לתחושתם זו. משכך, ומאחר שהמומחה טרם החל בעבודתו וטרם ניטלו דגימות מהשטח, הורה בית המשפט המחוזי על החלפתו. הדבר נדרש, כך נקבע, גם כדי למנוע התנצחויות עתידיות בין הצדדים ולשם קידום ההליך. לצד זאת, הודגש כי אין לקבל את טענות המשיבים לפיהן המומחה ביקש ליצור עיוות דין ועשה יד אחת עם המבקשת.
נועם קוריס עורכי דין ומגשרים

עוד הורה בית המשפט המחוזי כי המומחה יעביר תחשיב ביחס לשכר הטרחה המגיע לו, וכי החלטה בנדון תינתן לאחר קבלת עמדות הצדדים. בהמשך לכך, בהחלטתו מיום 25.4.2018, אישר בית המשפט את שכר הטרחה המבוקש על-ידי המומחה, וקבע כי הוא יעמוד על 30% מהשכר המלא שהיה מקבל אילו היה מגיש את חוות הדעת כמתוכנן.

על החלטות אלה, הנוגעות להחלפת המומחה ולהטלת שכר טרחתו גם על המבקשת, נסבה הבקשה שלפניי.

המבקשת חזרה ב]ני בית המשפט העליון על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי, ובעיקרו של דבר טוענת כי המשיבים אינם מעוניינים בתיקון הליקויים אלא בפיצוי כספי, וכי בקשתם להחלפת המומחה נועדה לשרת מטרתם זו. עוד טוענת המבקשת כי לא היה לה יומה בבית המשפט המחוזי, וכי לא היה מקום לחרוג מסדרי הדין ולפגוע בזכות הטיעון שלה, ולדון בבקשה כאילו זו עסקה מלכתחילה בהחלפת המומחה. לטענת המבקשת לא נפל כל רבב בהתנהלות המומחה אשר פעל בהגינות ובתום לב ואף שעה לבקשות המשיבים, וודאי שלא היה מקום לפסלו – דבר אשר ייעשה במקרים נדירים בלבד. בנוסף, טוענת המבקשת כי בהחלטה לפסול את המומחה יש כדי לעכב את הדיון, לגרום לצדדים להוצאה מיותרת, וכן להטיל דופי במבקשת ובמומחה. עוד נטען, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה המומחה טרם החל בעבודתו, הרי שבבקשתו לאשר את שכר הטרחה הוברר כי הוא ביצע כבר 30% מהעבודה ולכן היה על בית המשפט המחוזי לשקול מחדש החלטתו, וודאי שלא להשית על המבקשת, אשר התנגדה לביטול מינוי המומחה, תשלום חלק משכר טרחתו.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות משהיא אינה עומדת בתנאי מתן רשות הערעור על החלטות ביניים. לגוף העניין, סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, ומדגישים את השלב בו הוחלף המומחה – טרם הגשת חוות דעתו. המשיבים סבורים כי כיוון שהמבקשת התנגדה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אין לה מעמד משפטי בסוגיית החלפתו. בנוסף, נטען כי אין בהחלפת המומחה כדי להביא לפגיעה כלשהי במבקשת, וכי החלפתו מוצדקת לנוכח התנהלותו המתוארת לעיל. המשיבים מוסיפים כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לשכר טרחת המומחה, שכן על החלטה זו תוכל המבקשת לערער בסוף ההליך במסגרת הערעור על פסק הדין שיינתן, ככל שתהא חפצה בכך.
  
לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובתשובה לה, הוא הגיע לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

החלטתו של בית המשפט המחוזי נוגעת לניהול ההליך שלפניו, וכבר נקבע כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול המשפט על-ידה, סדרי דין, דיני הראיות, ולרבות בעניינים הקשורים למינוי מומחים (ראו: רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13 (17.12.2017) והאסמכתאות שם (להלן:עניין פלונית); ראו והשוו: 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 14 (9.4.2012)).

אמנם, צוין לא אחת כי פסילת מומחה שמונה על-ידי בית המשפט ומינוי מומחה אחר תחתיו היא האפשרות הקיצונית ביותר, העומדת לפני בית המשפט מקום בו נמצא קושי במינוי המומחה או בחוות דעתו (על דרכי הפעולה השונות ראו בהרחבה בעניין פלונית). ואולם, אני סבורה כי בנסיבות העניין, ובעיקר לנוכח השלב המקדמי בו הייתה מצויה עבודת המומחה עת התעוררו הקשיים עליהם עמד בית המשפט המחוזי, אין מקום להתערב בהחלטתו להחלפת המומחה. זאת, מבלי להטיל דופי במקצועיותו.

בית המשפט המחוזי, אשר לפניו מתנהלת התביעה דנן, סבר כי לשם ייעול ההליך וזירוזו, ולנוכח אבדן האמון של המשיבים במומחה – אשר, כאמור, נמצא לו בסיס – יהיה זה נכון להורות על החלפתו. בהקשר זה הודגש כי קיימת חשיבות להכרעה מהירה בתביעה זו, שכן אם טענות המשיבים יימצאו נכונות, הרי שמדובר ב"פיקוח נפש" ויש לבצע תיקונים בבניין מוקדם ככל האפשר. אציין בזהירות המתחייבת כי התנהלות המומחה המתוארת לעיל, כמו גם עמדותיו כפי שבאו לידי ביטוי בעדותו, הובילו, לכל הפחות, למראית עין של אי-תקינות (ראו: רע"א 1834/18שירותי בריאות כללית נ' פלונית (3.5.2018)). משכך, ולנוכח האמור לעיל, לא מצאתי טעות בהחלטה זו המצדיקה התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי כערכאה מבררת, ועל-כן, דין הבקשה להידחות.

בנוסף, בית המשפט העליון בחר גם שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להטיל את שכר טרחת המומחה גם על המבקשת. סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, קובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ובכלל זה שכר מומחים (ראו: תקנה 512(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור בנדון. למעלה מן הצורך העיר העליון, כי החלטה בדבר הוצאות משפט היא בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ובעניין זה נפסק לא אחת כי ערכאת הערעור לא תתערב בה אלא במקרים נדירים (ראו למשל: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

יום שבת, 7 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס- על איקיוטק, מלך עירום וחקירה תקשורתית


עו"ד נועם קוריס- על איקיוטק, מלך עירום וחקירה תקשורתית
פרשת איקיוטק שכללה חקירה משטרתית מתוקשרת, מעצר בית, ועדות בכנסת ספקולציות, קמפיין תקשורתי גדול ודרמות שונות ומשונות, הסתיימה כצפוי בחקיקת חוק חדש שנקרא חוק איקיוטק ואשר נועד להגן על צרכנים מפני גבייה משפטית ובלתי שירותית של חובות לעסקים.

חוק איקיוטק שבשמו הפורמלי נקרא תיקון מס' 46 בחוק הגנת הצרכן מתשע"ו-2016 קובע סדרת הגנות על הצרכן מפני הליכים משפטיים שעלול לנקוט נגדו עסק, ובין היתר עוסק הטוען כי צרכן לא שילם חיוב במועד שנקבע לכך חייב בתוך לכל היותר שבועיים להוציא הודעת חיוב שתכלול את פירוט החוב בלבד אם ברצונו לחייב את הצרכן בעלויות הגבייה, ובתוך ארבעה חודשים לכל היותר שאם לא כן יהא אסור לעסק לגבות את החוב כלל.
אסור לעסק לכלול התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים ואסור לו לשלוח את פירוט החוב על ידי אחר (למשל עו"ד).
נועם קוריס חוק איקיוטק

החוק גם קובע, שאם צרכן מבקש בכתב או בעל פה, לקבל תיעוד המאשר את קיומה של העסקה שלגביה נשלחה אליו הודעת חוב, ישלח לו העוסק תיעוד כאמור בתוך 14 ימים ממועד הבקשה.
המלך כאן די עירום, כי אם משהו היה לא בסדר בהתנהלות עורכי הדין בפרשת איקיוטק אז למה בעצם היו צריכים לחוקק את חוק איקיוטק ?  זה די ברור שרק בגלל שהכל נעשה כדין היה צריך בדיעבד לחוקק חוק אבל זה לא הפריע שכמו גם בפרשות אחרות, היו שבועות שכמעט בכל יום היו מעטרות כותרות העיתונים והמהדורות על מעצרים וחקירות. קשה בישראל שלא לשים לב שאין סקטור ללא פרשות וחקירות פליליות עליו קראנו כבר על רבים ממנו שנחשדו, שנחקרו, שנעצרו, על חלק מסוים מהם קראנו שבסופו של יום הועמדו לדין או אפילו הורשעו אבל על אף אחד כמעט לא קראנו שנגנזה נגדו החקירה, למרות שבמקרים רבים למדי חקירות המשטרה נגנזות, ובדיקת הרשויות מלמדת שאין מקום להעמיד לדין או להגיש כתב אישום נגד האדם שנגדו קראנו כותרות מרובות, שלא רק שלא עודכנו, אלא שברוב המקרים גם עדיין מתנוססות בכל חיפוש בגוגל. כתבות וכותרות העוסקות במעצרים וחקירות פליליות אנחנו רואים לא מעט באתרי החדשות ובתקשורת כמעט בכל יום, חקירת המשטרה בעניינו של ראש עיר כזה ואחר, על מעצרו של איש העסקים התורן, חברי הכנסת, השר, ראש הממשלה ואפילו רעייתו.

לא כולם יודעים, אבל סעיף 25 (א) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965 קובע, כי אם פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם או שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה, והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שזוכה האדם או התקבל ערעורו, לפי הענין (בסעיף זה - החלטה עדכנית), ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה העדכנית בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה; לענין סעיף זה, "הורשע" - לרבות קביעה של בית המשפט שהאדם ביצע עבירה, בלא הרשעה.

תת הסעיף (ב) של אותו סעיף בחוק קובע, כי החלטה עדכנית תפורסם בהבלטה הראויה ובהתחשב, בין השאר, בדרך שבה פורסמה הידיעה שאותה יש לעדכן.

נראה לי שרובכם שמתם לב, שבעבר לפני מספר שנים פורסמו בתקשורת ידיעות מרובות בעניין פרשת איקיוטק, כאשר רבות מהכתבות בתקשורת אודות פרשת איקיוטק עסקו דווקא בעורכי הדין שנטלו על עצמם לייצג חברה זו.

אומנם החוק בישראל עושה הפרדה מלאה בין עורך הדין לבין הלקוח, וכולנו זוכרים שגם את איוון האיום (איוון דמיאניוק) ייצג עורך דין, שכן כל הרעיון וכל השיטה עוסקים בדיוק בכך שכל אחד זכאי לייצוג עורך דין- בלי קשר למה הוא עשה או במה הוא נחשד.

בעניין פרשת איקיוטק, בחרו רבים בתקשורת ואחריהם גם חלק מהרשויות להפנות חשדות נגד עורכי הדין שייצגו את החברה ואף דבר החקירה והבדיקה של לשכת עורכי הדין בעניינם של עורכי הדין שייצגו את איקיוטק זכתה לכותרות רבות.

הרבה כלי תקשורת פרסמו את הבדיקות והחקירות של עורכי הדין שייצגו את איקיוטק אבל אם להגיד את האמת, בינתיים לא ראיתי כתבות דומות שעדכנו את הציבור על כך שדווקא בחינת הטענות ובחינת העובדות לימדו, שעורכי הדין של איקיוטק לא עברו עבירות משמעתיות לפי החלטתה של לשכת עורכי הדין כך שפרשת איקיוטק נגנזה לאחר בדיקות מקיפות ומעמיקות שנעשו על ידי לשכת עורכי הדין- תוך שנקבע שעורכי הדין עצמם פעלו בצורה סבירה ומבלי שעברו שום עבירה.

בכל מקרה ובינתיים, עד שאמצעי התקשורת שפרסמו את דבר החקירה של לשכת עורכי הדין יפרסמו גם עדכון מתאים על גניזת פרשת איקיוטק בהקשר של עורכי הדין- אז הנה אני מעדכן אותכם שלשכת עורכי הדין קבעה שפרשת איקיוטק נגנזה, ושהבדיקה הראתה שלפחות הח"מ לא ביצע שום עבירה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט  


יום שני, 25 ביוני 2018

עובדי בנק לאומי לא יועמדו לדין פלילי


עובדי בנק לאומי לא יועמדו לדין פלילי
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים לבטל את החלטת מחלקת עררים בפרקליטת המדינה, אשר דחתה את הערר שהגישו על החלטותיהן של פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ומשטרת ישראל לסגור את תיקי החקירה שנפתחו בעקבות תלונות שהגישו העותרים נגד עובדי סניף לב דיזנגוף של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק והנילונים בהתאמה).

השתלשלות העניינים שקדמה להגשת העתירה

ברקע לעתירה עומדת מחלוקת רבת שנים בין הבנק לעותרים, אם ובנה, הנוגעת, בין היתר, לחיובה של העותרת בתשלום 1,061,694 ש"ח בצירוף ריבית מכוח חתימתה על כתב ערבות מתמדת לחובותיו של העותר עד לסך של 1,000,000 ש"ח, וכן לחיובו של העותר בתשלום 1,394,933 ש"ח בצירוף ריבית בגין יתרת חובה דביטורית שהצטברה בחשבונותיו. 
נועם קוריס ושות' עורכי דין

לטענת העותרים, הנילונים רימו אותם בשעה שהחתימו את העותרת על כתב הערבות, שכן הוסכם בעל פה שהעותרת תחתום על שטר משכון ניירות הערך שלה, שהתנהל בבנק, ולא על כתב ערבות. יתירה מזאת, לטענת העותרים, בנוסח הערבות לא צויין סכום הערבות, והוא הוסף רק לאחר מכן על ידי הנילונים, דבר המהווה לשיטתם זיוף המסמך.

משסירבה העותרת לשלם את חובה, הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 15.2.2001 (ת"א 1278/01), ולצידה תביעה נוספת לחיוב העותר בתשלום חובותיו. ההליך המשפטי עבר תהפוכות רבות, שאינן מעניינה של עתירה זו, ובסופו של דבר, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ) את תביעות הבנק נגד העותרים, ודחה את התביעות שכנגד (ת"א 6123-08-07 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' ורקשטל ואח'(13.7.2017); להלן: ההליך האזרחי). ערעור על פסק הדין תלוי ועומד בבית משפט זה.

ביום 31.12.2001 הגישו העותרים תלונה נגד הנילונים למשטרת ישראל, בה טענו כי הללו הביאו במרמה לחתימתה של העותרת על כתב הערבות (פל"א 3565/01). לאחר שנתפסו מסמכים של הבנק ונחקרו עובדיו, החליטה פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) על סגירת תיק החקירה בעילה של "חוסר אשמה".

העותרים הגישו ערר על החלטה זו, אשר נדחה בהחלטה מנומקת על ידי המשנה לפרקליט המדינה ביום 8.7.2003.

מאז ועד לשנת 2008 הגישו העותרים שישה עררים והשגות על החלטה זו, אשר נבחנו הן על ידי משטרת ישראל, הן על ידי מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, והן על ידי פרקליט המדינה ומשנהו. בכל המקרים הוחלט לדחות את העררים.

משנדחו כל העררים, הגישו העותרים, בשנת 2008, עתירה לבית משפט זה, נגד גורמים במשטרה, פרקליט המדינה, פרקליטת מחוז תל אביב, היועץ המשפטי לממשלה והנילונים, בה טענו כי על המשיבים להורות על פתיחת תיק החקירה מחדש, על מנת שיוגש כתב אישום נגדהנילונים (בג"ץ 1762/08 פרידה ורקשטל נ' ניצב יוחנן דנינו ואח' (4.6.2008); להלן: העתירה הקודמת).

בפסק דינו מיום 4.6.2008 דחה בית המשפט (השופטים, כתוארם אז, א' גרוניסמ' נאורוא' חיות) את העתירה על הסף עקב שיהוי בהגשתה ובשל היעדר עילה להתערבות בשיקול דעתן של רשויות החוק בניהול החקירה והעמדתם לדין של הנילונים.

בשנת 2015 הגיש העותר תלונות נוספות במשטרה נגד הנילונים. בתלונה הראשונה (פל"א89000/15) טען העותר כי במסגרת ההליך האזרחי הגישו הנילונים תצהירים כוזבים, ושיבשו הליכי משפט. בתלונה השניה (פל"א 485760/15) שב וטען העותר כי הנילונים הונו אותו ואת העותרת בכך שהחתימו אותה על כתב ערבות. העותר ציין בתלונתו כי הגיש תלונה קודמת בעניין כבר בשנת 2001, אך טען כי במסגרת ההליך האזרחי התגלו מסמכים נוספים התומכים, לשיטתו, בטענותיו לפיהן יש להעמיד לדין את הנילונים.

ביום 2.6.16 החליט סגן מפקד מפלג חקירות הונאה במחוז תל אביב לסגור את תיק החקירה בתלונה השניה, משום שעיקרה של התלונה מהווה חזרה על הטענות שהעלה העותר בתלונתו משנת 2001, ואין בחומר החדש שהציג העותר כדי לבסס חשד בפלילים נגד הנילונים.

ביום 16.8.16 החליטה פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) לסגור את תיק החקירה בתלונה הראשונה, שכן מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק את המשך החקירה. בהחלטה נכתב כי טענותיו של העותר תיבחנה במסגרת ההליך האזרחי (שטרם הסתיים באותה עת), ואם יחליט בית המשפט כי קיים חשד לעדות שקר, שיבוש מהלכי משפט או עבירה אחרת שתיוחס לנילונים, יוכל העותר לחדש את תלונתו.

ביום 15.7.2016 הגיש העותר ערר נגד שתי ההחלטות הללו, לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1928.

בהחלטה מיום 8.11.2017 הודיעה עו"ד שרון אדרי, ממונה במחלקת עררים  בפרקליטות המדינה, כי המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד נורית ליטמן, בחנה את הערר ואת החומר הרלוונטי ולא מצאה לנכון לשנות מההחלטות לסגור את התיקים.

באשר לתלונה הראשונה, נומקה ההחלטה בכך שככלל הפורום המתאים לבחינת טענות העותר בדבר עדות שקר או שיבוש מהלכי משפט בהליך אזרחי הוא בית המשפט הדן בהליך. משלא קבע בית המשפט בהליך האזרחי קביעה כלשהיא בפסק דינו ממנה עולה חשד לעבירות שבוצעו על ידי עובדי הבנק, נקבע כי אין מקום לפתוח בחקירה.

באשר לתלונה השניה, נקבע כי מרבית טענותיו של העותר נבחנו כבר במסגרת תלונתו משנת 2001, בהחלטות הקודמות בעררים שהגיש ובעתירה הקודמת, וכי אין בטענות החדשות שהועלו כעת כדי לבסס חשד לפלילים ולהצדיק פתיחה בחקירה.

פנייתו של העותר למחלקת עררים בבקשה לעיון חוזר נדחתה אף היא ביום 25.12.2017.

נגד החלטות אלו של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה מופנית העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים

בעתירה נטען, כי ההחלטה שלא לפתוח בחקירה נגד הנילונים לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שכן הצטברות הראיות שטענו להן העותרים, מצדיקה פתיחה של חקירה מחודשת בעניין פעולות המרמה והזיוף שביצעו הנילונים, על פי הנטען.

בהקשר זה, טענו העותרים כי בחזקתם ראיות, בין היתר, לתשלום לעד שהעיד בהליך האזרחי, להיעלמותם של מסמכים מהבנק, לתנועות רבות בחשבון הבנק שלא תועדו, לביצוע פעולות בלתי חוקיות בחשבונה של העותרת ולטיוטות שונות של הסכמים אחרים בין העותרים לבנק.

מנגד, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בגין אי צירוף הנילונים כמשיבים, על אף שאלו עשויים להיפגע מהסעד המבוקש בעתירה; בגין ניהול הליך מקביל בבית משפט זה בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק ובשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (בערעור על פסק הדין בהליך האזרחי); ובהיעדר עילה להתערבות בהחלטות רשויות התביעה.

דיון והכרעה

לאחר שבית המשפט העליון בחן העתירה ונספחיה ואת תגובת המשיבים לה, סבר בית המשפט כי דין העתירה להידחות.

שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה בסוגיית העמדה לדין פלילי הוא רחב ביותר. בית משפט זה יתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה בהחלטותיהן הנוגעות לפתיחה בחקירה פלילית והעמדה לדין רק במקרים חריגים ביותר, בהם לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני (בג"ץ 3045/18 אדוארד מושקוביץ נ' מדינת ישראל מחלקת עררים בפרקליטות המדינה (31.5.2018) (להלן: עניין מושקוביץ); וכן ראו העתירה הקודמת, בפסקה 8).

כך במיוחד, מקום בו ההחלטה התקבלה לנוכח הערכת הראיות ומידת הסתברותן להביא להרשעה (ראו, בין היתר: בג"ץ 7323/16 קאזם כיואן נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.1.2017) (להלן: עניין כיואן); בג"ץ 6711/16 בני משפחת המנוח מיכאל מנשרוב ז"ל נ' פרקליטות מחוז תל אביב (9.11.2016)).

המקרה של עובדי בנק לאומי אינו בא בגדרם של מקרים חריגים אלו.

כמתואר בהרחבה לעיל, עניינם של העותרים נדון בעבר (בקשר עם התלונה הקודמת שהוגשה בשנת 2001) פעמים רבות על ידי המשטרה, פרקליטות מחוז תל אביב ופרקליטות המדינה, תוך השקעת משאבים רבים בחקירה ובבחינת טענות העותרים. נגד ההחלטות שלא להעמיד את הנילונים לדין ושלא לפתוח את תיק החקירה מחדש הוגשה עתירה לבית משפט זה, אשר נדחתה בין היתר בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעת רשויות התביעה.

המשיבים נדרשו לבחינת העניין בשנית עם הגשת שתי התלונות בשנת 2015, במהלך ניהול ההליך האזרחי ולאחר מתן פסק הדין בו. ההחלטות לסגור את תיק החקירה ולדחות את הערר שהגיש העותר התקבלו לאחר בחינה מחודשת של כלל החומר הקיים בתיק, ובכלל זה חומר הראיות הנוסף שטענו לו העותרים, אותו פירטו בעתירתם. על אף טענותיהם הרבות של העותרים, לא מצאנו כי עניינם מצדיק את התערבותנו בהחלטות אלו. מובן כי בכך אין כדי ללמד על תוצאת ערעורם של העותרים בהליך האזרחי, אשר יידון בנפרד.

זאת ועוד. דין העתירה להידחות גם בשל אי צירופם של כל הנילונים כמשיבים לעתירה. צירופם של הנילונים נדרש כדי ליתן להם הזדמנות לפרוש את התמונה העובדתית המלאה לפני בית המשפט, וכדי לאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין.

בית המשפט העליון קבע, שאין לקבל את טענת העותרים, אשר נטענה בתשובתם לתגובת המשיבים, לפיה יש להבחין בין עתירה בה מבוקש סעד של העמדה לדין, לבין עתירה בה מבוקש סעד של פתיחת חקירה פלילית, אשר במסגרתה, לשיטתם, אין הכרח לצרף את הנילונים כמשיבים. ההחלטה על פתיחת חקירה בעניינם כמו גם העמדתם לדין משליכות שתיהן באופן ישיר על הנילונים ועשויה לפגוע בחירותם. משכך, היה על העותרים לצרפם כמשיבים רלוונטיים לעתירה, ודי בכך שלא עשו כן כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו: עניין מושקוביץ, בפסקה 4; עניין כיואן, בפסקה 6; בג"ץ 7815/17 נורית הלל נ' שר האוצר - משה כחלון‏ (15.2.2018)).

בית המשפט העליון אף הוסיף וקבע שהעותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.