נועם קוריס משרד עורכי דין ומגשרים טל'-077-7060058

טוען...

יום שישי, 15 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס- הפלת"ד- פיצויים במקרי מוות

עו"ד נועם קוריס- הפלת"ד- פיצויים במקרי מוות


היום נדבר על פיצויים במקרי מוות. אם יש נושא מסובך בקורס זה הנושא ונדבר עליו לפחות היום ובשיעור הבא.
לפני כ-13 שנים הייתה רעידת אדמה בנושא בהלכת אטינגר, אשר עסקה בשנים האבודות. כדי להבין את החידוש יש להבין את החישוב במקרי מוות ואז נבין את הייחודיות של השנים האבודות. כמו כל רעידות אדמה יש גם רעידות משנה, שלדעת המרצה חשובות יותר ורחבות יותר מהלכת אטינגר המקורית.
תביעות במקרי מוות יכולות לבוא משני מקורות:
פקנ"ז – סעיף 19:
השפעת מוות על עילת תביעה
19.   (א)  נפטר אדם – כל עילות תביעה בשל עוולה שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמוד בעינן, בכפוף להוראות סעיף זה, לטובת עזבונו או נגד עזבונו, הכל לפי הענין.
         (ב)  היתה עילת תובענה מוסיפה לעמוד כאמור לטובת עזבונו של נפטר, והמעשה או המחדל היוצר את העילה גרם למותו, יהיו הפיצויים שניתן להיפרע לטובת העזבון מחושבים בלי שים לב להפסד או לריווח שנגרם לעזבון עקב המוות, אבל ניתן לכלול בהם סכום להוצאות קבורה.
           (ג)   נסבל נזק על ידי מעשה או מחדל שהיו משמשים עילה לתובענה בשל עוולה נגד אדם פלוני אלא שנפטר לפני הנזק או בשעת הנזק, יראו, לענין פקודה זו, את עילת התובענה שהיתה קיימת נגדו בשל המעשה או המחדל אילו נפטר אחרי הנזק, כאילו היתה קיימת נגדו לפני שנפטר.
           (ד)  הזכויות הנתונות לפי פקודה זו לעזבון של נפטר באות להוסיף על הזכויות הנתונות לתלויים בנפטר לפי פקודה זו או כל חיקוק אחר ולא לגרוע מהן.

לנו רלוונטי בעיקר עילת התביעה לטובת העזבון. עזבון איננו אישיות משפטית. כשעזבון תובע זה נעשה באמצעות היורשים. גם בתביעה הוא התובע ובכתב התביעה חלק מנזקיו כיורש וחלק כתלוי.
תביעות העזבון נעשות אם כן באמצעות היורשים. מה נכלל בתביעה – תכך נרחיב. נזכור כי בעקבון מקרה מוות יכולה להיות תביעת עזבון.
נעבור לסעיפים הנוגעים לתלויים –
זכותם של תלויים לפיצויים
78.   גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אילולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה – יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה.
הזכאי להגיש תובענה
79.   תובענה לפיצויים לפי סעיף 78 תוגש על ידי מבצע הצוואה, או מנהל העזבון, או היורשים של המת, לטובת בן זוגו, הורו וילדו, או לטובת אלה מהם שעודם בחיים; אם תוך ששה חדשים לאחר מות הנפגע לא הוגשה תובענה כאמור – כל מי שלטובתו אפשר היה להגישה רשאי להגישה בשם כולם או בשם מקצתם.
הפיצויים וחישובם
80.   בתובענה לפי סעיף 78 יש למסור פרטים בדבר האנשים שלטובתם היא מוגשת ובדבר הפסד הממון שסבל כל אחד מהם עקב מות הנפגע, והפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה, ובכלל זה הוצאות שהוציאו לקבורתו; לאחר שינוכו מסכום הפיצויים הוצאות משפט שלא נגבו מהנתבע, יקבע בית המשפט בשעת שפיטה, את חלקו של כל אחד מן הזכאים בסכום הנותר.
סכומים שלא יחושבו
81.   בקביעת סכום הפיצויים לא יובאו בחשבון –
(1)  סכום שנתקבל או שזכאים לקבלו במות המת לפי חוזה ביטוח;
(2)  סכום ששולם או שחייבים לשלמו לרגל האבל על המת.

הייתה תאונה שגרמה למותו של אדם – התנאי שאם לא נהרג היה זכאי לתבוע – זה המקרה הרגיל. אם אדם שנהרג בת"ד היה יכול לתבוע – התשובה כן – במקרה כזה התלויים זכאים לפיצויים. התנאי הוא שגרמה עוולה למותו של אדם. מה אם אדם לקה בסרטן ויש לו ראיות ברורות שהסרטן לא התגלה בשל רשלנות רפואית, וימיו ספורים, האם משפחתו יכולה להגיש תביעת תלויים? אם יגיש תביעה בחיים יגידו לו לתבוע מה שמגיע לו לכמה שנים. האם המשפחה יכולה להגיש? לפי הסעיף לא, כי העוולה טרם גרמה למותה של אדם. למרות שברור שהולך למות.
יש רשימה סגורה של תלויים – בן זוג, הורים (לרבות הורי הורים מכוח הפקודה) וילדים (לרבות מאומצים, קטינים). לגבי הגדרת בן זוג – השאלה לגבי ידועה בציבור התעוררה דיי מהר. בחוק הירושה יש תנאי שידועה בציבור לא יורשת אם יש אשה רשמית (יש שם גם הגדרות מי נחשבת כידועה בציבור). בעניינו נקבע שידועה בציבור כבת זוג לכל דבר לעניין תלויים. מה אם מדובר בבן זוג מאותו מין?
ברוב המקרים כל היורשים מגישים את התביעה. תביעה תלויים היא כספית. לא עבור כאב וסבל עקב מות הנפגע. יש מאזן כספי קר של מה היה קודם ומה יש עכשיו.הפיצוי הוא עבור הפסד הממון. בית המשפט מחליק איך לחלק את הכסף. הוא לא פוסק סכום כללי והתלויים יתחלקו בניהם.
הפקודה קובעת שסכומים בעקבות האבל לא יחושבו (81(2)) – כמו סעודות הבראה או הוצאות קבורה חריגות (סעיף 80 מציין הוצאות קבורה).
זה המקור לתביעת תלויים.
אחת השאלות שנשאל בהמשך מה היחס בין תביעת העזבון לתביעת התלויים.
אז מה יש בתביעת העזבון? הביטוי השגור שהיא באה בנעלי המנוח, אלו היה בחיים. ראשית – נזקי עבר - אם לא נהרג במקום. אם החזיק עוד חצי שנה יש חצי שנה של הכנסה למשל. סעיף נוסף בתביעות עזבון – נזק שאינו נזק ממון (כאב וסבל – בעיקר אם המנוח לא נהרג במקום, קיצור תוחלת חיים, פגיעה באוטונומיה?). סעיף נוסף - תביעת השנים האבודות – פיצוי בגין אותן שנים שהמנוח כבר לא יכול לעבוד, כמו רווק בן 20 שנהרג בתאונה, עד גיל 67 אלו שנים אבודות.
אחת השאלות המעניינות בנושא עד רעידות המשנה בעקבות אטינגר – מה היחס בין תביעת העזבון לתביעת התלויים. האם הן חלופיות? חופפות? חלקי? פס"ד אורנית סרור עשה מהפכה בעניין. עד פס"ד זה התובעים היו אותם תובעים והיה פרק תביעת תלויים ופרק חילופי תביעת עזבון והפיצוי המבוקש היה הגבוה בניהם. היום לא קיים. אפשר כיום לקבל גם וגם. פעם זה היה חלופי.
נדבר על קופה משותפת וידות. קופה משותפת – לצורך החישוב יש חשיבות לכך ששני בני הזוג עבדו והכניסו את כספם לקופה משותפת. גיל התלות – עניין חשוב שהסתבך. הורים – כולל הורי הורים. אם אדם נהרג מתי ההורים שלו יכולים לטעון שהיו תלויים? הם צריכים להוכיח זאת, למשל שהיה תומך בהם כל חודש וכד'. העוגה של המנוח או שמתחלק לאלמנתו וילדיו, או שגם להוריו. העוגה אותה עוגה, פשוט מתחלקת ליותר – כמו שקרה בחיים – אז גם חלק מהכנסת המנוח הייתה הולכת להוריו. לא חייב שמדובר בהורים – ייתכן למשל שחלק מההכנסה הלכה לילד של המנוח מנישואים ראשונים כמזונות ועוד.
גיל התלות המקובל בפסיקה הוא גיל הבגרות – גיל 18.
פס"ד ע"א 5/87 יחזקאל אליהו – ברק דיבר איך עד גיל 18 בבורים תומכים ואח"כ הצבא כך שהתמיכה פוחתת כדי שני שליש, כלומר התמיכה הופכת לשליש ממה שהייתה קודם. בנזיקין הפסיקה נעזרת הרבה פעמים בחזקות. ראינו שיש חזקה של השכר הממוצע במשק, אפילו כשמדובר בילדה בדואית בנגב, או בילד מצפון תל אביב. החלוקה לידות שנראה תכף היא פסיקה לפי חזקות. לכך החשיבות היא שהחזקות תהיינה מבוססות, כי אח"כ הולכים על פיהן באופן כמעט עיוור.
נגיד מוכיחים שבאותה משפחה כל הילדים נתמכו עד גיל 22. לרוב התובעים קל יותר להקיש את העובדות לפי חזקות ולפי זה לעשות את החשבון כי להביא ראיות ולהוכיח זה לא פשוט. היה מקרה שהוכח שמנוח היה נותן נדוניא של כך וכך לכל אחת מבנותיו. ההנחה שהמנוח היה תומך עד גיל הפנסיה, ומעבר היה תומך עם הפנסיה וקצבת זקנה.
אובדן שירותי בן הזוג – סעיף נוסף שמפצים בגינו.
ניכוי טובות הנאה. נראה בהמשך.
חישוב אנכי ולא אופקי – כשמחשבים מחשבים לכל אחד בנפרד. לא עושים חשבון כולל – המנוח הרוויח כך וכך והם הפסידו כך וכך. לכל אחד הניכויים שלו. הכוונה חישוב פרטני לכל אחד.
חשוב לדעת מה הייתה הכנסת המנוח ובת הזוג ערב הפטירה, לא לאחר מכן. יש מצב שבו אדם נהרג והאלמנה לא עבדה קודם – זה המצב שקובע. גם אם יצאה לעבוד. אם בת זוג עקב תאונה הפחיתה משרה ומפסידה הכנסה (טיפול בילדים וכד') יש לזה משמעות.
רמת חיים – משפיע על החישוב. הענקות לילדים – כמו נדוניא.
תנאים סוציאליים
עזרת בן הזוג (עד שהמנוח נפטר).
טובות הנאה – כמו ב"ל. תאונת עבודה שהוכרה הקצבה היא קצבת תלויים. אם לא תאונת עבודה כמו רשלנות רפואית או נסיעה לא במסגרת עבודה – קצבת שארים. קצבת שארים נקובה בחוק כו"א מקבל אותו דבר. קצבת תלויים היא פונקציה של גובה השכר כמה המנוח הרוויח. אלמנה וילדים יכולים לקבל נטו גבוה יותר מב"ל יותר מהנטו של המנוח. קצבת תלויים הולכת לפי אחוזים מהשכר של המנוח. המשמעות היא שבקצבת תלויים הניכוי שיהיה יכול להיות גבוה מיותר.
לגבי פנסיה – האם צריך למכות – נעסוק בשיעור על ניכויים.
ע"א 4641/06 מנורה נ' כרכבי –
בעקרון זו הנוסחה –
פסה"ד מסביר את הנוסחה –
במשוואה זו: האות Z מבטאת את הקופה המשותפת, האות n מבטאת את מספר הידות ללא "יד החיסכון" (תלויים, מנוח, משק בית), והביטוי n+1 מבטא את מספר הידות בצירוף "יד החיסכון". הביטוי     מבטא את יד הקיום המתקבלת מחלוקת הקופה המשותפת במספר הידות ללא "יד החיסכון" (קרי: את הסכום המופחת מההכנסה של המנוח לפי החישוב "המסורתי"). הביטוי        מבטא שני מרכיבים: יד קיום המתקבלת מחלוקת הקופה המשותפת במספר הידות כולל "יד החיסכון", וידת-משנה המתקבלת מחלוקת "יד החיסכון" במספר הידות ללא "יד החיסכון". הסכום של שני המרכיבים האלה מופחת מהכנסת המנוח, לפי "השיטה המלאה", לצורך קביעת הפיצוי לתלויים. .

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק.


פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 12 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס- בג"צ 1514/01 יעקב גור אריה ואח' נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו-

          בג"צ 1514/01 יעקב גור אריה ואח' נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו- 


      המשיבה 1 (להלן – המשיבה) הזמינה מהמשיבים 4-2 סרט שעסק בתושבי היישוב מצפה כרמים. הסרט יועד לשידור במסגרת תכנית המשודרת בשבת. התכנית משודרת במסגרת רצועת השידור היחידה באורך מתאים, המוחזקת בידי המשיבה, מכוח סמכותה על-פי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן1990-. העותרים תושבי מצפה כרמים, שהם שומרי תורה ומצוות, מתנגדים לשידור התכנית בשבת וטוענים כי השידור יגרום להם לקחת חלק בחילול שבת, ובכך יפגע בחופש הדת שלהם. מכאן העתירה.

בית-המשפט העליון פסק:
א.(1)מעיון בחומר שהובא לפני בג"ץ עולה כי לא היה כל הסכם בין העותרים (או מי מהם) לבין המשיבים שלפיו הסרט לא ישודר בשבת. אלא העותרים היו אמורים לדעת כי הסרט ישודר בשבת, והמשיבים הניחו, והיו רשאים להניח, כי העותרים מסכימים לכך. הייתה זו חובתם של העותרים לברר עניין זה בטרם ישתתפו בסרט (274א – ב).
(2)על רקע זה קמה ועומדת השאלה אם עומדת לעותרים הזכות – שאינה מעוגנת בהסכם – כי הסרט לא ישודר בשבת, שכן הוא פוגע, לטענתם, ברגשותיהם הדתיים ובחופש הדת שלהם (274ב).
ב.(1)חופש הדת הוא זכות יסוד במשפט הישראלי ומהווה עקרון יסוד של השיטה המשפטית (277ב – ג).
(2)חופש הדת משתרע על חירותו של הפרט להאמין, וחירותו לפעול על-פי אמונתו תוך מימוש כלליה ומנהגיה ("חופש הפולחן"). על-כן כולל חופש הדת את זכותו של אדם שלא יכפו עליו לפעול בניגוד לדתו. חופש הדת קשור לפרט ולמימוש זהותו. הוא חלק מה"אני" שלו. כשם שה"אני" מהווה תופעה מורכבת שאין לקבוע בבירור את גבולותיה, כן אין לקבוע את גבולותיו של חופש הדת (277ד – ו).
ג.(1)שידור הסרט בשבת אינו פוגע בחירותם של העותרים להאמין ובחירותם לפעול על-פי אמונתם. הוא אינו מונע מהם מלממש את כלליה ומנהגיה של אמונתם. כל שהעותרים טוענים הוא כי פעולתם של אחרים (המשיבים) בניגוד למצוות הדת מהווה פגיעה בחופש הדת של העותרים (277ז).
(2)לעניין זה יש להבחין בין פגיעה ישירה באורח החיים של הפרט (המהווה פגיעה בחופש הדת שלו) לבין פגיעה ברגשות של הפרט עקב מעשיו של אחר, שאינה פגיעה בחופש הדת. אכן, מקום שבו אדם נפגע ממעשיו של אחר שהם בניגוד לדת, הטענה אינה של פגיעה בחופש הדת אלא ברגשותיו ובתודעתו (278ב – ג).
(3)אשר-על-כן אין שידור הסרט פוגע בחופש הדת של העותרים אלא רק ברגשות הדת שלהם. ולעניין זה אין נפקא מנה כי במקרה הנדון טוענים העותרים כי הפגיעה בהם אינה רק בשל מעשיהם של אחרים, אלא גם בשל השימוש בשבת בראיונות שנעשו עם העותרים ביום חול. גישה אחרת בעניין זה תוביל להרחבה בלתי מבוקרת של חופש הדת וסופה זילות של חופש הדת וריקונו מתוכן (278ד – ה).
ד.(1)נוסחת האיזון להכרעה בין רגשות הדת של העותרים לבין חופש הביטוי של המשיבים קובעת כי על-מנת לדחוק את רגלי חופש הביטוי נדרש שהפגיעה ברגשות הדת תהיה קרובה לוודאי (מבחינת הסתברות התרחשותה) וממשית וקשה – מעבר לסף הסבולת של החברה הישראלית – מבחינת עוצמתה (275ג – ד).
(2)במקרה הנדון אכן הפגיעה ברגשות הדת של העותרים עקב שידור הסרט היא ודאית. אך מבחינת עוצמתה, אין היא מגיעה לדרגה אשר – על-פי סף הסבולת המקובל בחברה הישראלית – מצדיקה הגבלתו של חופש הביטוי (275ה – ז).
(3)אימוץ גישה אחרת לעניין זה פירושה העמדה בסכנה של שידורי הטלוויזיה והרדיו בכללם, רק משום שקיום השידורים עשוי לפגוע ברגשות דת של מי שמתנגדים לחילול שבת על-ידי אחרים (276א – ג).
(4)עוצמת הפגיעה ברגשות העותרים אינה מצדיקה הגבלת חופש הביטוי במקרה הנדון משום שהם יכלו להתנות מראש את הסכמתם לצילום התכנית באי-שידורה בשבת (אך לא עשו כן), וגם משום שעוצמת הפגיעה מוחלשת עקב הסכמת המשיבים לשדר כתובית שלפיה הסרט צולם ביום חול (276א, ג – ד).
ה.(דעת מיעוט –  השופטת ד' דורנר):
(1)היסוד המפריד את חופש הדת מפגיעה ברגשות דתיים הוא כי הפעולה הפוגעת תהיה אסורה על המאמינים או מחויבת עליהם לפי מצוות דתם. תוכן ציוויי הדת נקבע על-ידי מורי ההלכה הדתיים (280ה – ו).
(2)במקרה הנדון נפסק על-ידי רב המקום של העותרים כי בהופעתם בסרט המשודר ביום שבת הם יפרו בעצמם את מצוות הדת, גם אם השידור יתבצע על-ידי אחרים. לכן, לאור העקרונות המקובלים ביהדות, והמעניקים מעמד קובע לקביעת רב המקום, שידור התכנית יגרום לעותרים לחלל שבת ובכך לעבור על מצוות דתם (281ד – ז, 282ה).
(3)יסודה של ההבחנה בין איזון אנכי לבין איזון אופקי של ערכים אינו בתוצאת האיזון במובן של ויתור הדדי כנגד העדפת ערך אחד על פני האחר, אלא במטרתו, שממנה נגזרות אמות-המידה לאיזון. האיזון האנכי – המיושם בהתנגשות שבין זכות אדם לבין אינטרס ציבורי – נועד למזער, ככל הניתן, את הפגיעה בזכות גם כאשר האינטרס הציבורי גובר עליה. ואילו האיזון האופקי – המיושם בהתנגשות בין זכויות אדם בינן לבין עצמן נועד להפחית, ככל הניתן, את הפגיעה בשתי הזכויות גם יחד (284א – ב).
(4)תכליתה של פיסקת ההגבלה, שעם יסודותיה נמנה עקרון המידתיות, היא להגן על זכויות האדם על-ידי מזעור הפגיעה בהן בהתנגשן באינטרס ציבורי. אל תוך עקרון המידתיות משתלבות היום גם נוסחות איזון, כגון מבחן "הוודאות הקרובה" ומבחן "האפשרות הסבירה", שגובשו בפסיקה עוד בטרם נקלט עקרון המידתיות במשפטנו, וזאת לצורך קביעת חוקיותן של החלטות של רשויות המנהל הפוגעות בזכויות אדם. נוסחות אלה מתחשבות במשקלם הסגולי של הזכות ושל האינטרס הציבורי שלמענו מתבקשת פגיעה בזכות (284ד – ה).

(5)אמות-המידה שבפסקת ההגבלה, ובמיוחד עקרון המידתיות, אינן הולמות איזון בין שתי זכויות אדם. מטרתו של האיזון האופקי היא להפחית את הפגיעה בשתי הזכויות, וזאת, כאמור, על-ידי ויתור הדדי המאפשר הגשמת השתיים כאחת, אם כי לא בהיקף מלא. אך אם אין אפשרות לקיום בצוותא של שתי הזכויות המתחרות, תגבר הזכות שתוצאת הפגיעה בה לפרט היא חמורה יותר (285ג).
(6)במקרה הנדון זכויות האדם המתחרות – חופש הדת של העותרים, מצד אחד, וחופש הביטוי וזכות הקניין (שמשקלה קל יותר) של המשיבים, מצד אחר – הן שוות משקל, אלא שוויתור הדדי ביניהן אינו אפשרי (285ו).
(7)בנסיבות הקיימות לזכות לחופש הדת אין מרחב נסיגה ואף הפגיעה בה היא מהותית, שכן כאמור לעיל, על העותרים נכפה – לגישתם ולגישת רבם – חילול שבת. לעומת זאת נסיבות המקרה מאפשרות למשיבים לוותר על מקצת זכויותיהם על-ידי שידור הסרט ביום חול במקום בשבת. ויתור זה פוגע אך בשולי הזכויות (285ו – ז).

(8)אין יסוד לטענת המשיבים כי שידור הסרט ביום חול אינו אפשרי משום שיש בידי המשיבה סמכויות חוקיות ואמצעים מעשיים שונים המאפשרים לה להסיט – אגב קיום שיח ושיג עם הזכיינים – את מועד שידור התכנית ליום חול. אכן, הדבר כרוך במאמץ מסוים, וייתכן שאף בעלות כספית – אך אלו הם אמצעים שיש לנקוט על-מנת להגן על חופש הדת של העותרים מפני הפגיעה המהותית שתיגרם אם תשודר התכנית בשבת (286ה – ז).
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)