ליקויי הבניה של סיטי פארק רמת גן
בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשת רשות ערעור על החלטות
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה) בת"א
18315-03-16 מיום 12.4.2018 ומיום 25.4.2018, במסגרתן הורה בית המשפט על החלפת
המומחה שמונה מטעמו, וכן קבע את שכר טרחתו.
בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעתם הכספית של נציגות הבית
המשותף של בניין רב קומות ברמת גן ושל חלק מדיירי הבניין, הם המשיבים בענייננו,
נגד החברה הקבלנית שבנתה את הבניין, היא המבקשת, בגין טענה לקיומם של ליקויי
בנייה. בתביעה נטען, בעיקרו של דבר, כי ביצוע חיפוי האבן של הבניין אותו בנתה
המבקשת, נעשה באופן רשלני, וכי קיים חשש שעוגני הברזל המחזיקים את חיפוי האבן
יתנתקו מהבניין ויגרמו לאסון. המבקשת כפרה בחבותה. לתמיכה בטענותיהם, הגישו הצדדים
חוות דעת של מומחים מקצועיים מטעמם, ובית המשפט המחוזי מינה כמומחה מטעמו את
המהנדס, מר עמוס שירן (להלן: המומחה), שזהותו
הוסכמה על-ידי הצדדים.
בהמשך לכך, החלה מסכת התכתבויות בין המומחה לצדדים, אשר פורטה בהרחבה
בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וממנה עולה כי המומחה הטיל בתחילה את ביצוע נטילת
הדוגמאות מהבניין על המבקשת, והמשיבים התנגדו לכך. עקב כך, מינה המומחה אדם בשם
רביב שילר על-מנת שיבצע זאת, וזאת על אף שמר שילר ערך עבור המבקשת עבודות הקשורות
בבניין וסייע לה בהכנת חוות הדעת מטעמה. המשיבים התנגדו אף למינוי זה של המומחה,
ובתגובה לכך מסר המומחה לצדדים כי הוא מבטל את מינויו של מר שילר, וכי קבלן אחר
מטעמו יבצע את הבדיקות הדרושות.
לאחר חילופי מכתבים נוספים בין הצדדים לבין
המומחה, הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט המחוזי למתן הוראות למומחה, בה ביקשו, בין
היתר, כי בית המשפט יורה שכל הבדיקות הנדרשות לשם הכנת חוות הדעת מטעם המומחה
יבוצעו על-ידו בלבד ולא באמצעות מי מטעם המבקשת. לאחר שהוגשו תשובת המומחה ותשובת
המבקשת לבקשה, טענו המשיבים בתגובתם כי יש להורות על החלפת המומחה, מאחר שהם איבדו
את האמון בו לנוכח התנהלותו המתוארת לעיל.
בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשה, במהלכו נחקר המומחה ונשמעה עמדתו.
המבקשת טענה כי הבקשה להחלפת מומחה הועלתה רק
בתשובה לתגובה ויש בכך כדי לפגוע בזכותה להשיב. עוד טענה המבקשת כי אין לה כל קשר
קודם עם המומחה, כי מטרת הבקשה היא להלך אימים על המומחה, וכי אין כל עילה לפסילתו.
המומחה ציין כי איסוף הנתונים הוא טכני וכי לא
הייתה מניעה שהדבר ייעשה על-ידי גורם הקשור במבקשת, וממילא משהתנגדו המשיבים לביצוע
הבדיקות על-ידי מר שילר, החליט המומחה להחליפו בקבלן אחר לצורך כך. המומחה הוסיף
וציין כי אין כל חשיבות לזהות הגורם אשר בוחר את המעבדה שתבדוק את הממצאים שיילקטו
מהבניין, וכי די בכך שהמעבדה תהיה מוסמכת.
בהחלטתו, כאמור, הורה בית המשפט המחוזי על החלפת המומחה. נקבע כי התנהלות
המומחה, בשים לב למסכת שפורטה לעיל, לא הייתה ראויה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי כל
פעולה הקשורה בבדיקות הנדרשות לצורך הכנת חוות הדעת צריכה להיעשות על-ידי המומחה
או על-ידי גורם אובייקטיבי מטעמו, אלא אם שני הצדדים הסכימו במפורש כי אחד מהם
יעשה זאת. יתר על כן, נקבע כי אל לו למומחה למנות איש מקצוע שהיה קשור למי
מהצדדים, ללא הסכמתם המפורשת. בענייננו, כך נקבע, הסכמה שכזו מעולם לא ניתנה.
בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין לקבל את
עמדת המומחה, אותה ביטא בעדותו, לפיה אין מניעה שהמבקשת תבחר את המעבדה לביצוע
הבדיקות, כל עוד מדובר במעבדה מורשית. עוד נקבע כי אין לאפשר למי מהצדדים לבחור את
המעבדה, וכי בחירה זו צריכה להתבצע אך על-ידי המומחה לבדו.
לנוכח כל האמור, ציין בית המשפט המחוזי כי
התנהלותו של המומחה הביאה למצב בו למשיבים אין יותר אמון בו, וכי יש בסיס לתחושתם
זו. משכך, ומאחר שהמומחה טרם החל בעבודתו וטרם ניטלו דגימות מהשטח, הורה בית המשפט
המחוזי על החלפתו. הדבר נדרש, כך נקבע, גם כדי למנוע התנצחויות עתידיות בין הצדדים
ולשם קידום ההליך. לצד זאת, הודגש כי אין לקבל את טענות המשיבים לפיהן המומחה ביקש
ליצור עיוות דין ועשה יד אחת עם המבקשת.
עוד הורה בית המשפט המחוזי כי המומחה יעביר תחשיב ביחס לשכר הטרחה המגיע לו,
וכי החלטה בנדון תינתן לאחר קבלת עמדות הצדדים. בהמשך לכך, בהחלטתו מיום
25.4.2018, אישר בית המשפט את שכר הטרחה המבוקש על-ידי המומחה, וקבע כי הוא יעמוד
על 30% מהשכר המלא שהיה מקבל אילו היה מגיש את חוות הדעת כמתוכנן.
על החלטות אלה, הנוגעות להחלפת המומחה ולהטלת
שכר טרחתו גם על המבקשת, נסבה הבקשה שלפניי.
המבקשת חזרה ב]ני בית המשפט העליון על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי,
ובעיקרו של דבר טוענת כי המשיבים אינם מעוניינים בתיקון הליקויים אלא בפיצוי כספי,
וכי בקשתם להחלפת המומחה נועדה לשרת מטרתם זו. עוד טוענת המבקשת כי לא היה לה יומה
בבית המשפט המחוזי, וכי לא היה מקום לחרוג מסדרי הדין ולפגוע בזכות הטיעון שלה,
ולדון בבקשה כאילו זו עסקה מלכתחילה בהחלפת המומחה. לטענת המבקשת לא נפל כל רבב
בהתנהלות המומחה אשר פעל בהגינות ובתום לב ואף שעה לבקשות המשיבים, וודאי שלא היה
מקום לפסלו – דבר אשר ייעשה במקרים נדירים בלבד. בנוסף, טוענת המבקשת כי בהחלטה
לפסול את המומחה יש כדי לעכב את הדיון, לגרום לצדדים להוצאה מיותרת, וכן להטיל
דופי במבקשת ובמומחה. עוד נטען, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה המומחה
טרם החל בעבודתו, הרי שבבקשתו לאשר את שכר הטרחה הוברר כי הוא ביצע כבר 30%
מהעבודה ולכן היה על בית המשפט המחוזי לשקול מחדש החלטתו, וודאי שלא להשית על
המבקשת, אשר התנגדה לביטול מינוי המומחה, תשלום חלק משכר טרחתו.
המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות משהיא אינה עומדת בתנאי מתן רשות
הערעור על החלטות ביניים. לגוף העניין, סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט
המחוזי, ומדגישים את השלב בו הוחלף המומחה – טרם הגשת חוות דעתו. המשיבים סבורים
כי כיוון שהמבקשת התנגדה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אין לה מעמד משפטי בסוגיית
החלפתו. בנוסף, נטען כי אין בהחלפת המומחה כדי להביא לפגיעה כלשהי במבקשת, וכי
החלפתו מוצדקת לנוכח התנהלותו המתוארת לעיל. המשיבים מוסיפים כי אין להתערב בהחלטת
בית המשפט המחוזי בנוגע לשכר טרחת המומחה, שכן על החלטה זו תוכל המבקשת לערער בסוף
ההליך במסגרת הערעור על פסק הדין שיינתן, ככל שתהא חפצה בכך.
לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובתשובה לה, הוא הגיע
לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
החלטתו של בית המשפט המחוזי נוגעת לניהול
ההליך שלפניו, וכבר נקבע כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים
של הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול המשפט על-ידה, סדרי דין, דיני הראיות,
ולרבות בעניינים הקשורים למינוי מומחים (ראו: רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13
(17.12.2017) והאסמכתאות שם (להלן:עניין
פלונית);
ראו והשוו: 1138/12 אי.די.איי
חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 14 (9.4.2012)).
אמנם, צוין לא אחת כי פסילת מומחה שמונה על-ידי בית המשפט ומינוי מומחה אחר
תחתיו היא האפשרות הקיצונית ביותר, העומדת לפני בית המשפט מקום בו נמצא קושי
במינוי המומחה או בחוות דעתו (על דרכי הפעולה השונות ראו בהרחבה בעניין פלונית). ואולם, אני
סבורה כי בנסיבות העניין, ובעיקר לנוכח השלב המקדמי בו הייתה מצויה עבודת המומחה
עת התעוררו הקשיים עליהם עמד בית המשפט המחוזי, אין מקום להתערב בהחלטתו להחלפת
המומחה. זאת, מבלי להטיל דופי במקצועיותו.
בית המשפט המחוזי, אשר לפניו מתנהלת התביעה
דנן, סבר כי לשם ייעול ההליך וזירוזו, ולנוכח אבדן האמון של המשיבים במומחה – אשר,
כאמור, נמצא לו בסיס – יהיה זה נכון להורות על החלפתו. בהקשר זה הודגש כי קיימת
חשיבות להכרעה מהירה בתביעה זו, שכן אם טענות המשיבים יימצאו נכונות, הרי שמדובר
ב"פיקוח נפש" ויש לבצע תיקונים בבניין מוקדם ככל האפשר. אציין בזהירות
המתחייבת כי התנהלות המומחה המתוארת לעיל, כמו גם עמדותיו כפי שבאו לידי ביטוי
בעדותו, הובילו, לכל הפחות, למראית עין של אי-תקינות (ראו: רע"א 1834/18שירותי בריאות כללית נ' פלונית (3.5.2018)).
משכך, ולנוכח האמור לעיל, לא מצאתי טעות בהחלטה זו המצדיקה התערבות בשיקול דעתו של
בית המשפט המחוזי כערכאה מבררת, ועל-כן, דין הבקשה להידחות.
בנוסף, בית המשפט העליון בחר גם שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להטיל
את שכר טרחת המומחה גם על המבקשת. סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן
בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009,
קובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הטלת הוצאות
משפט ובכלל זה שכר מומחים (ראו: תקנה 512(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד-1984). די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור בנדון. למעלה מן הצורך העיר
העליון, כי החלטה בדבר הוצאות משפט היא בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ובעניין זה נפסק לא אחת כי
ערכאת הערעור לא תתערב בה אלא במקרים נדירים (ראו למשל: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד
ס(1) 391, 395 (2005)).
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי: