נועם קוריס משרד עורכי דין ומגשרים טל'-077-7060058

טוען...

יום שני, 19 בספטמבר 2016

כבוד הבריות בספרות הבתר תלמודית/ עו"ד נועם קוריס

כבוד הבריות בספרות הבתר תלמודית/ עו"ד נועם קוריס



נדבר היום על ספרות מימי הביניים. אחד הקורפוסים שיש בספרות הרבנית זו ספרות השאלות והתשובות – נקרא שאלות ותשובות משלוש תקופות שונות ונראה שהשחיקה של כבוד הבריות הולכת ומתגברת בתוך עולם זה. מדובר בסיפורי חיים שפוסקי ההלכה נתבקשו להגיב עליהם.
השאלה והתשובה הראשונה:
שו"ת הריב"ש סימן רכו
טרסונה. אל החבר, רבי שם טוב בן שפרוט, י"א.
[א] השאלה והמחלוקת
שאלת: תינוק, שנולד יום ראשון או שני של סכות, אם יכולין לעשות לו מלבושין בחול המועד, או לא?
כי יש מתירין משום: דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה (ברכות י"ט:). ובנדון זה, משום כבוד אבי הבן, שלא ימולו את בנו בכלים שאולים, או בכלים ישנים שלו, מותר. ועוד, דמשום מצות ברית מילה יש להתיר; שהרי מילה דוחה את השבת, והאי כצרכי מילה קצת, הן.
ויש מי שאוסר ואומר: דלא שייך משום כבוד הבריות, כיון דאפשר בכלים שאולים, או בישנים שלו. ומהאי טעמא נמי, אינם כצרכי מילה. ועוד, שאפילו נתיר מטעמא: דגדול כבוד הבריות וכו'; היינו למתכבד עצמו, אבל לא לחייט אחר, שיתפור כדי שיתכבד האחר. דאין אומרים לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך (שבת ד').
[ב] איסור תפירה בחול המועד
תשובה: נראה כדברי האוסר, שכיון שלא הותרה תפירה במועד באומן אלא בהדיוט. כדתנן בפ"ק דמו"ק (ח':): הדיוט, תופר כדרכו; והאומן, מכליב. גם בנדון זה, אסורה בכדרכו ע"י אומן, ואע"פ שהתנוק צריך לה במועד עצמו. לפי שלא הותרה מלאכה מפני צורך המועד ע"י אומן, אלא לצורך אוכל נפש, כגון: לקצור, במי שאין לו מה יאכל... ובשביל כבוד אבי הבן, אין להתיר.
ואע"פ שמצינו שמתירין לזה, בשביל כבוד האחר, כגון: ההיא דמייתי בפרק מי שמתו (י"ט:). בא בטמאה, באין עמו בטמאה, משום כבודו. ומטמאין הכהנים בטומאה דרבנן לכבוד האבל. וכן, ההיא דמדלגין על גבי ארונות לכבוד מלכים. כי לזה הותר כדי שיכבד הבריות, ואין זה בשביל שיזכה חבירך. דהתם הוא להצילו מאסור; ואין מתירין לאחד אסור, כדי להציל אחר מאסור.
[ג] מהו "כבוד"?
מ"מ, בנדון זה, אין להתירו: לא לו, ולא לאחר. שאין גנאי לאבי הבן, אם לא יצא במלבושים חדשים, כיון שנולד במועד, וא"א לתפור במועד. ועוד, שהרי בכמה מקומות, נהגו להוציא התנוק במלבושים ישנים מיוחדים לקהל. ועוד, שהרי אפשר ע"י הדיוט, או באומן מעשה הדיוט. ועוד, שאף אם לא יעשו לו מלבושים, הרי אפשר לכרכו ולעטפו, בשיראין ובסדינין המצויירין, ויהיה כבודו יותר. ועוד, שאין לנו לדמות כבוד הבריות זה לזה. כי אם התירו טומאה, משום כבוד מת מצוה, או לכבוד אבל, או לכבוד מלכים, או בזקן ואינה לפי כבודו גבי השבת אבדה, או בכלאים דרבנן שלא לפשטו בשוק שלא יתבזה; אין לדמות לאלו, כבוד האב במלבושי התנוק...           נאום: דורש שלומך, יצחק בר רבי ששת זלה"ה.
הריב"ש כותב תשובה מתקופתו הספרדית והוא שולח אותה לרבי שם טוב בן שפרוט – השאלה היא של רבי שם טוב בן שפרוט: מדובר בשאלה מוזרה: בזמנו היה נוהג של היהודים שביום ברית המילה מלבישים את התינוק בבגדים חגיגיים ומיוחדים. היה מדובר בילד שנולד בא' בסוכות ומכאן שברית המילה עתידה להיערך בשמיני עצרת. הרוב היו משתמשים בבגד של הקהילה אך כאן השואל רצה לתפור בגד מיוחד. רבי שם טוב בן שפרוט שואל מה עושים עם התינוק? כי חייבים לתפור לו בגד חגיגי ומצד שני אסור לתפור בגד בחול המועד. זה איסור מלאכה פחות חמור מאשר האיסורים בשבת אך זה עדיין אסור (אסור לעשות מלאכת עבודה, תפירה, בטח תפירה מקצועית נחשבת אסורה). בשביל אנשים עשירים ומיוחסים מדור בעניין חשוב שעלול לפגוע בכבודם. דהיינו, האם מותר להפר את האיסור על תפירה בחול המועד לטובת שמירה על כבוד הבריות? היה ויכוח על כך לפני שפנו לריב"ש בין חכמים מקומיים. הריבש מתאר את הויכוח:
א.      גישה אחת (דעת הרב) אמרה שמותר לתפור בשל פגיעה בכבוד הבריות כי להשתמש במושאל או בישן זו פגיעה בכבוד הבריות. איסור התפירה בחול המועד הוא מדרבנן וראינו שכבוד הבריות יכול לדחות איסור דרבנן ולכן סברו שניתן לתפור. כמו כן (הסבר נוסף), הם חשבו שמותר להתיר את התפירה כיוון שתפירת הבדים היא חלק ממצוות ברית המילה, וברית מילה זו מצווה מאוד גדולה שדוחה מצוות אחרות כמו למשל שברית מילה דוחה את השבת – כלומר, כמו שברית מילה דוחה שבת כך גם תפירת הבגדים תדחה את איסור התפירה חול המועד. כלומר שתפירת הבגדים זה סוג של "צורכי מילה" (לא ממש נדרש לצורך ברית המילה) ולכן לכל הפחות זה יכול לדחות איסור דרבנן.
ב.      גישה שניה (דעת יחיד) אוסרת על תפירת הבגד בחול המועד כיוון שניתן להשתמש בבגדים אחרים (מושאלים) ואם ניתן לשתמש בבגדים אחרים אז יש לאסור את התפירה כיוון שלא ניתן לומר שזהו חלק מובנה מברית המילה. בנוסף, טוענת דעת המיעוט שכבוד הבריות גובר כאשר האדם שהכבוד קשור אליו הוא האדם שעובר את העבירה ורק כשהכל באותו המעגל, אז כבוד הבריות דוחה את המצווה של התורה, אולם אם צריך לעבור את העבירה בשביל מישהו אחר, אז לא על כך דיברו שכבוד הבריות דוחה את מצוות התורה. מותר רק כגם הכבוד וגם האיסור קשור לאדם עצמו. הכלל הוא שאדם לא חוטא בשביל להציל את חברו. המקרה בגמרא שאדם מכניס פיתה לתנור כדי שתתבשל וכך יחלל שבת מהתורה – חבר שלו רוצה להוציא את הפיתה ולעבור איסור קל כדי שחברו לא יעבור איסור מהתורה. הגמרא אומרת שלא אומרים לאדם לחטוא אפילו כשמדובר באיסור קל כדי להציל מישהו מאיסור חמור. כך, לא אומרים למישהו אחר לחטוא כדי להציל את כבודו של אותו החוטא. במקרה שלנו, לא נאמר לחייט (שיתפור את בגדי התינוק) לחטוא בשביל להציל את כבודה של משפחת בן שפרוט. המרצה מציין שכמעט כל הדוגמאות מדברות על אחד שעובר עבירה בשביל הכבוד של השני ולכן זו טענה קשה מאוד.
תשובת הריב"ש לכך:   
תשובת הריב"ש תומכת בדברי האוסר (בדעת המיעוט). יש איסור לתפור בחול המועד ולא התירו ללכת לתפור אלא רק לעשות זאת באופן חובבני שכן, אין עובדים בחול המועד, כשהחריג היחיד הוא לצורך אוכל נפש של החייט. השואל מעוניין כמובן בתפירת אומן. קודם כל הריב"ש שולל זאת. בנוסף, אסורה גם תפירה ע"י אביו של הילד, מכיוון שלא מדובר באמת בכבוד הבריות, מכמה נימוקים. לפני כן הוא מתעמת עם הטיעון של האוסר שלא אומרים לאחד לחטוא בשביל חברו. הוא מונה את כל הדוגמאות שראינו לעיל, כמו הדוגמא של כהנים שמלווים את האבל גם בדרך הטמאה. אחד חוטא והאחר מתכבד. או כהן שנטמא בשביל כבוד מלכים. הכלל שלא אומרםי לאדם כדי שיזכה חבריך איננו רלוונטי כאן כי זה מדבר על איזון בין חטאים והיתר בשביל למנוע חטא. כאן אין כאן בכלל איסור אלא זה בגלל הכבוד. כלומר הריב"ש מקבל את מסקנת האוסר אך דוחה את טעמו. כעת הריב"ש מסביר למה בנסיבות של השאלה אי אפשר להשתמש בטענה של כבוד הבריות:
1.       אין כאן בעיה של פגיעה של כבוד כלפי חוץ כי כולם מבינים שהמועד לא מאפשר ולכן היה אפשר רק בגד שאול.
2.       סיבה נוספת לכך שלא מדובר בפגיעה בכבוד הבריות – ניתן להשתמש בבגדים הרגילים שיש בקהילה.
3.       בנוסף, ניתן לתפור על ידי מי שאינו בעל מקצוע. בנוסף, ניתן לעטוף אותו בסדינים חדשים למשל ולא צריך דווקא לתפור בגדים חדשים.
4.       בנוסף, יש בתלמוד כל מיני קטגוריות של כבוד הבריות – כבוד מת, כבוד אבל, כבוד מלכים, כבוד אדם באשר הוא אדם וכדומה. יחד עם זאת, לא ניתן להקיש מסוג מסוים של כבוד לסוג אחר של כבוד. הריב"ש אומר שהמקרה של כבוד האב בעניין מלבוש התינוק לא דומה לאף אחד ממקרי הכבוד האחרים. סוגי הכבוד שנקבעו בתלמוד (לעיל) הם רשימה סגורה ורק במקרים אלה הכלל הוא שכבוד הבריות דוחה את מצוות התורה ועניין מלבוש התינוק לא נופל לאף אחת מהקטגוריות הללו. אי אפשר להכניס סוגי כבוד אחרים אם זה לא דומה. במילים אחרות, יש כאן נסיון לצמצם את הפסיקה התלמודית.

אם כן, ראינו כיצד גם בפסיקה הבתר תלמודית ממשיכים להצר את ערך כבוד הבריות אל מול ערך קיום המצוות. אומנם הריב"ש היה מוכן ליישם את הפסיקה באופן עקרוני וגם המתירים עשו זאת, אלא הכלל מופעל באופן מדוד מאוד. זו העמדה שמאפיינת את רוב רובם של הפוסקים. 
פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)